פעמים רבות עולה בנו הרצון להחליף הרגשה או התנהגות אשר מרגיש לנו שאינה תואמת את הערכים הרצויים לנו באחת אשר תרגיש לנו יותר נכון בכדי להיות מאושרים יותר. למשל, אם אני לא מרוצה מרמת הכושר שבה אני נמצא ואני מרגיש שאם אהיה יותר בכושר אהיה יותר מאושר אז יש קול פנימי שאומר "הלוואי שהייתה בי את האפשרות להקים את עצמי ולהיות יותר פעיל". נכון, יכול להיות שבאמת רמת האושר הייתה עולה אם רמת הכושר הייתה עולה, אך פעמים רבות אין את המסוגלות לבצע זאת ומה שקורה ברוב הפעמים זה שרמת הביקורתיות והשיפוטיות עולה וגורמת לתחושה לא נעימה שמביאה לתנודות במצב הרוח ול"פרצי פעילות" אשר מתועלים לחיוב או שלילה לפי מצב הרוח הנוכחי (אימון כושר פתאומי במצב רוח טוב או ארוחת "שחיתות" במצב רוח ירוד).
נוכל לנסות ולהתבונן על הנושא בצורה שונה: יש לנו נפש. לכוחות הנפשיים שבנו יש כח רב ולמרות שאיננו מודעים לחלקם, הם משקפים לנו את המציאות שאנחנו רוצים לראות ולחיות בה, אפילו אם לכוחות הנפש שאנו כן מודעים אליהם (ההכרה), מציאות זו נראית לא טובה ומתסכלת. יכלנו לחיות במציאות אחרת לו היינו רוצים לדעת (=לקחת אחריות) לגבי חלקים לא מודעים בנפשנו אשר נדמה שמחזירים את המציאות בכל פעם לאותו המצב המתסכל כבמגנט. לפי התיאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית, הפיכת חלקים לא מודעים למודעים כרוכה בכאב נפשי ובלקיחת אחריות נפשית אשר לרוב איננו יכולים או מעוניינים להתמודד עימה.
דוגמא פשטנית: אדם אשר נכשל שוב ושוב בניסיונות שמירה על כושר גופני מרגיש אכזבה וחוסר מסוגלות. בתור ילד ואף תינוק, אדם זה לא עמד בציפיות של אביו בתחום מסוים (לאו דווקא ספורט) וההרגשה החלקית שחש ממנו (בנוסף לאהבה) הייתה של אי עמידה בציפיות ששם עבורו. אביו אינו מרגיש צורך (או אינו יודע כיצד) לשנות את ציפיותיו או לערוך התבוננות פנימית על ההשלכות שהוא שם על בנו מתוך הצרכים הנפשיים הלא מודעים שלו עצמו ועל כן, הדינאמיקה של הקשר בין אדם זה לאביו מתבטאת בכך שהוא מתסכל ואביו מתוסכל. מתוך כך אדם זה למד, שאם הוא רוצה לשמר את הקשר והאהבה של אביו- עליו להיות מאכזב ולא מספיק טוב. כך הוא מכיר סוג אחד של קשר עם דמות משמעותית. כשגדל, הוא מצא דרכים לא מודעות לשמר את האהבה והקשר האבהיים שהפנים בכך שהוא מאכזב ולא מספק את עצמו (זוהי רק דוגמא היפותטית אחת מתוך מיליארדי דוגמאות אפשריות מתוך הדרמה האינסופית והמורכבות הנפשית של בני האדם). כוחות הנפש המודעים של אותו אדם לא מכירים את הדפוס הלא מודע ומנסים להיאבק בו, אך לרוב הדבר יידמה לסיזיפוס אשר מגלגל את האבן במעלה הגבעה במאמץ רב- רק על מנת לראות אותה מתגלגלת בחזרה למטה.
מבחינה טיפולית, אמנה כמה דרכים אפשריות לפנות אל הנושא:
מבחינת הפסיכואנליזה הקלאסית אשר כיום יותר נפוצה בצורתה המודרנית כפסיכותרפיה (טיפול שיחות של פעם בשבוע ולא שש פעמים בשבוע כמו שהיה במודל הקלאסי) הדרך האפשרית לטיפול באדם זה יכולה להיות להעלות תכנים לא מודעים ולהפכם למודעים ובכך להבין את הדינאמיקה של הנפש שלו ולהשתחרר מהכבלים הלא מודעים. בהתייחס לדוגמא- הבנת אופי הקשר של האדם עם אביו והשלכותיו על חייו הנוכחיים יכול להידמות לפתרון חידת תמונה או אתגר מחשבתי- ברגע שהפתרון מוצג ויש הבנה שלו, כבר אי אפשר להסתכל אחרת על התמונה ובהכרח יש שינוי בתפיסה ובדפוס המחשבה. הבנת החלקים הלא מודעים משחררים ומייתרים את הדפוס שהיה (להשתחרר מדפוס נפשי אחד רק על מנת לעבור לדפוס נפשי אחר כמובן- העבודה הדינאמית הינה עם פוטנציאל אינסופי- כמו גלגולי אנרגיה).
מבחינה התנהגותית, יש אפשרות למצוא דרכים יצירתיות על מנת לשנות את ההרגלים של האדם על מנת להתחיל לנווט אותו לכיוון של כושר גופני. לאט לאט ובהתמדה ועם הרבה תמיכה וליווי רגשי, האדם יכול להעלות את אחוז הפעילות הגופנית שלו לרמה יותר גבוהה. יכול להיות שאם ירצה להתמיד בכושר הגופני אז יצטרך את התמיכה והליווי לאורך כל חייו. יכול גם להיות שבשלב מסוים הדפוס של האכזבה וחוסר המסוגלות ייפרד מתחום הכושר הגופני ויעבור לתחום אחר (הדינאמיקה המאכזבת אשר משמרת את האהבה האבהית לא תשתנה- רק ה"סימפטום" ישתנה ויעבור מכישלון בפעילות גופנית לכישלון בתחום אחר). האפשרויות הן אינסופיות, כמובן.
דרך פוטנציאלית נוספת לטיפול, יכולה להיות ממקום של דיאלוג עם הדפוס. ברגע שיש ידיעה לגבי הדפוס המאכזב, יש אפשרות גם להבנה כיצד אפשר להתנהל בחיים איתו. זהו בעצם מעבר ממאבק לדרך חיים. אם האדם הגיע להבנה טובה של הדפוס אז הוא יכול להמשיך לנסות לעשות כושר גופני ובכל פעם אשר הוא נכשל ולא מצליח להתמיד הוא יכול לצחוק ולהגיד "הנה, זה קרה עוד פעם, זה בגלל הדפוס שלא מאפשר לי להמשיך. אני אחכה מעט עם הרצון להמשיך בפעילות עד אשר ההרגשה הלא נעימה והמתסכלת תחלוף. אחרי שארגיש שהיא חלפה- אנסה שוב". זוהי גישה אשר מתבוננת בדפוסים נפשיים כאל מזג אוויר- אין לנו השפעה עליהם אך אנו יכולים לנסות להבין אותם. ניתן לדמות זאת לאדם אשר מנסה לשוט בנהר והוא עושה זאת במאמץ רב. לפתע מגיעה סופה ומעיפה אותו אחורה. הוא יכול להיאבק בסופה ולכלות את כוחו. או שהוא יכול לתת לסופה לסחוף אותו וכאשר היא תחלוף הוא יקום ויתחיל לשוט עוד פעם. במקום לכעוס על האשליה שהוא שולט בסופה – הוא יכול לרכז את המאמצים רק בניסיונות החתירה שלו כאשר הם זמינים עבורו.
ישנן כמובן עוד הרבה מאוד גישות טיפוליות ולכולן יש אפשרות להצלחה. תחום הטיפול הינו מגוון מאוד (אולי כגודל הגיוון של מבנה הנפש והמורכבויות שבה) ולמי שמתעניין בו צפונה התעמקות שנדמית כאינסופית ועם פוטנציאל העשרה אישית ומורכבות גדולה.